כל מי שמכיר אותי יודע שאני מחוברת חזק לטבע. ולכן זה לא מפתיע שאחד הדברים הקשים לי ביותר בתקופה הזו של הקורונה היה המרחק מהטבע. לא יאמן אך כבר 5 שבועות פחות יום שלא יצאנו מהבית.
המרחק מהאדמה. מהמגע המוחשי האמיתי עם עץ, דשא, פרח...
תודה לאל, אני מתגוררת בגוש עציון, ומוקפת בטבע ולא בבטון. ובכל זאת, זה מחוץ לחלונות הדירה. אין לי מרפסת...והכאב היה מוחשי.
עקב כך רוצה להודות לאנשים שעזרו להכניס מעט מהטבע לבית. זרים של פרחי בר, צמחי תבלין, זרים קנויים, עציצים....(לא מציינת שמות אך מקוה שתבינו כמה חמצן וטוב הכנסתם לי ללב ולריאות).
הראשונים שפתחו את האשנב
החי הזה היו הילדים הגדולים שלי, שכבר בתחילת הבידוד, עוד לפני שקבלנו את התשובות החיוביות ממד'א, דאגו לנו למשלוח של עציץ מיוחד ושוקולדים מפנקים.
היום, כשתפארת ואני כמעט לפני בדיקות חוזרות לשלילת הוירוס (בע-ה-הלוואי!!), רוצה לקבץ לעצמי ולכם מעט מהיופי הזה. ולהוסיף גם 2 הצצות מעץ כליל החורש מרהיב שפורח מחוץ לחלונות המטבח שלנו. שנצליח תמיד תמיד להתרגש מכל הטוב הזה.
תפילה / לאה גולדברג
למדני אלוהי ברך והתפלל
על סוד עלה קמל
על נגה פרי בשל
על החירות הזאת
לראות, לחוש, לנשום
לדעת, לייחל, להיכשל
למד את שפתותי ברכה ושיר הלל
בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל
לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום
לבל יהיה עלי יומי הרגל.
